נדמה שאף יותר מתחומים אחרים, תחום הפרעת הקשב רווי בשרלטנות, הטעיה ונוכלות. כאימא לילד עם הפרעת קשב שגם עוסקת בתחום, אני מכירה היטב את ההצפה, הטלטלה, הבלבול והפחד, שלפחות בראשית הדרך הם מנת חלקם של מרבית ההורים. לכולנו יש אזור פגיע – "הבטן הרכה", ושרלטנים יודעים לנצל זאת היטב. אף אחד לא לגמרי חסין מפני הדברים האלה. בעבר גם אני התפתיתי לדגום טיפולים מהסוג שכיום אני מכנה "טיפולי סרק" – לא משום שלא הועילו (את זה מיותר לציין), אלא מפני שבדיעבד הם לא היו ראויים לניסיון, וכיום הייתי פוסלת על הסף. הצפת המידע / הגישות / השיטות / העצות – היא "שדה מוקשים" המצריך משנה-זהירות. משול הדבר לכך שגם בטבע לא כדאי להרים כל אבן, כי אולי יש שם נחש. הפן המקצועי רק עזר לי להתפקח מהר ולהפיק תובנות, כך שכיום הסיכוי שאפול שוב ל"פח" כזה הפך מזערי, וזה בעצם מה שאני מנסה להעביר הלאה – מידע וכלים לזיהוי "נורות אזהרה", שבעזרתם נוכל להיות ל"טרף" פחות קל.
הנושא הנפיץ ביותר בתחום הפרעת הקשב הוא טיפול תרופתי, ומטבע הדברים הוא משמש כר פורה לפעילות שרלטנית ו/או סיינטולוגית. בין "בעד" ל"נגד" יש קשת של גוונים. אני מאמינה שקיצוניות באף כיוון אינה מיטיבה, ולכן משתדלת לשמור על "ראש פתוח" אך גם "רגליים על הקרקע" – איזון בריא בין הגישות ומרחק בטוח מהקצוות. רצוננו להימנע מטיפול תרופתי הופך אותנו חשופים ופגיעים פי כמה, בעודנו מחפשים פתרונות-קסם ותחליפי-פלא – כאלה נוכל למצוא למכביר מי שמוכר, אך פחות סביר שנמצא מה שעוזר. ריבוי "טיפולי סרק" כשלעצמו נושא בנוסף לזה הכספי, מחירים כבדים אשר אינם נאמדים בכסף.
קצרה היריעה מלהכיל את כל היבטי נורות האזהרה, אך תמצית העניין היא בהבנה שעד כה, אין פתרונות קסם! אין אף טיפול לגיטימי או מבוסס שיכול להחליף כל טיפול אחר, ואין אנשי מקצוע ראויים ומוסמכים שיתיימרו לעשות זאת. אין טיפול שמתאים לכולם, ולא כולם צריכים הכול. הטיפול המיטבי בהפרעת קשב הנו רב-תחומי ומותאם אינדיבידואלית לצורך.
ככל שמשהו מצטייר כטוב מדי (בין שמגיע בבקבוק / קפסולות / תוכנה/ תהליך / סדנה / שיטה…) – רב הסיכוי שהוא לא טוב. הפחדה ושלילת טיפול תרופתי היא "קלף מנצח" בידי שרלטנים, ו"אגרוף בבטן הרכה" לנו כהורים. ככל ששיווק או "הסברה" משתמשים ב"קלף" הנחות הזה על מנת להאדיר באמצעותו את מה שמנסים למכור לנו, ראוי שידליק עבורנו נורת אזהרה מובהקת. מיותר לציין בנוסף, שמי שמאמין שהפרעת קשב לא קיימת, אינו ראוי לטפל בה.
אנשי מקצוע ו"מומחים" הם נושא מאתגר נוסף בתחומנו: ישנם מומחים מטעם עצמם; ישנם כאלה שאת כל הכשרתם רכשו בין שורות הסיינטולוגיה ומומחיותם העיקרית היא שטיפות-מוח; ישנם כאלה שחורגים בהרבה מסמכויות הכשרתם; וישנם גם מתחזים של ממש. חובתנו לבדוק לעומק את בסיס הידע וההכשרה של כל מי שאנו בוחרים לצרוך את תכניו או את שירותיו. כשאלה אינם גלויים בפנינו (ביותר מאשר כותרות "מפוצצות") וכשמה שעומד מאחורי פרסום מכל סוג שהוא לוקה בעמימות במקום שקיפות מלאה – בעיניי ומניסיוני הרב, שומר נפשו ירחק.
הורים, אל תהיו "טרף קל". תהיה גישתכם אשר תהיה – לא מגיע לכם ש"יעבדו" עליכם, וגם אם אתם מתנגדים לטיפול תרופתי, אין זה אומר שעליכם "לחתום על טופס ויתור" בכל הנוגע ליושרה, הגינות, שקיפות ואמינות.
בברכת אבחנות מדויקות ומענה אינדיבידואלי ראוי ומיטיב לכולם.
רונה יהב משתתפת במיזם "הקול בקשב 2" עם ההרצאה: "הפרעת הקשב של הילד שלי – מול הילד שהייתי וההורה שאני" שתתקיים בתאריך 17/2 בשעה 20:30 בזום. ההרצאה חינמית אך בהרשמה מוקדמת בקישור: https://lp.vp4.me/cwhi
רונה יהב: אשת חינוך מומחית לגיל הרך, יועצת משפחתית מוסמכת, מדריכת הורים וצוותי חינוך,התמחות ב- ADHD ושיפור מערכות יחסים.
